ע"מ אמות (48642-02-16), קירש, יוני 2017.
בית המשפט פסק – כן.המערערת היא חברה ישראלית מקבוצת הנדל"ן "אמות" שמחזיקה בחברה בת קנדית. בשנת 2007 חילקה החברה הבת למערערת דיבידנד בסך 178 מיליון ₪ ובדוח שהגישה לפקיד השומה בחרה המערערת לנקוט בשיטת "הדיבידנד המגולם" עם זיכוי עקיף בהתאם להוראות סעיף 126(ג) לפקודה. בהתאם לשיטה זו היא לא הייתה חייבת לשלם בישראל מס נוסף העל הדיבידנד שקיבלה. תוצאה זו מתרחשת כל אימת ששיעור מס חברות בחו"ל פלוס המס שנוכה במקור בחו"ל עולים על מס חברות הישראלי. במקרה הנדון המס ששולם בחו"ל עלה על מס החברות הישראלי בסך כעשרים מיליון ש"ח. במאמר מוסגר יצוין כי בהתאם להוראות סעיף 126(ג) לפקודה עודף המס הזה יורד לטמיון ואינו ניתן להעברה לשנים הבאות. עד כאן טוב ויפה. אלא שלמערערת היה באותה שנה הפסד עסקי אותו ביקשה להעביר לשנים הבאות והשאלה שהתעוררה – האם חלה עליה חובה לקזז את ההפסד כנגד הדיבידנד או שהיא רשאית שלא לקזזו? יודגש – בכל מקרה המערערת לא תשלם מס נוסף על הדיבידנד, אלא שאם חלה עליה חובת קיזוז אזי ההפסד ילך לאיבוד. נקבע – חובה עליה לקזז את ההפסד. בית המשפט פסק כי דיבידנד מגולם בשיטת זיכוי עקיף חובה לקזזו כנגד הפסדים והתוצאה היא, במקרה דנן, שההפסד העסקי שיקוזז ירד לטמיון. אמנם, לאור פסיקה זו, עודף המס שנוצר לחברה יהיה גדול יותר אבל מבחינתה אין בכך שום תועלת כי, כאמור לעיל, עודף המס איננו ניתן להעברה לשנים הבאות אלא יורד לטמיון.יצוין כי פסיקה זו תואמת ואף מרחיבה את אשר נפסק בפרשת דלק אלון בחודש מאי 2015. כזכור שם נקבע כי חובה על החברה לקזז את הדיבידנד שקיבלה מחברה בת בארה"ב כנגד הפסדים שהיו לה, ובכך יש התאמה למקרה הנדון, אלא ששם דובר בדיבידנד לגביו בוצע חישוב בשיטת "דיבידנד ישיר" עם זיכוי ישיר ואלו במקרה הנוכחי של אמות נקבע כי חובת הקיזוז חלה גם כאשר מדובר בשיטת "דיבידנד מגולם" עם זיכוי עקיף.
