תנובה סיפקה סחורות בשווי של 100 מיליון ₪ לרשת מגה שנכנסה לחדלות פירעון ללא יכולת להחזיר את החוב. במצב זה של חוב אבוד כלפי ספק נקבע, בהלכת אלקה (ובעקבותיה בתקנה 24א לתקנות מע"מ), כי הספק רשאי להוציא תעודת זיכוי ולקבל בחזרה את מע"מ העסקאות ששילם בגין החוב שהפך לאבוד. אלא שבמקרה הנוכחי תנובה קיבלה מחברת הביטוח פיצוי שכיסה את מלא הנזק, לרבות את מע"מ העסקאות. יודגש שוב – תנובה קיבלה את סכום קרן החוב שמגה חייבת לה כולל המע"מ. בנסיבות אלה עלתה השאלה האם עדיין תחול הלכת אלקה כך שתנובה רשאית להוציא תעודת זיכוי להשבת המע"מ? לדעת מנהל מע"מ התשובה שלילית כי בשל הפיצוי מחברת הביטוח אין כאן חוב אבוד וממילא לא מתקיימים התנאים המנויים להוצאת תעודת זיכוי. בית המשפט דחה גישה זו ופסק כי תנובה רשאית להוציא תעודת זיכוי ולקבל חזרה את המע"מ ששילמה. לגישת בית המשפט, הביטוח שתנובה רכשה היא עסקה עצמאית וחיצונית לעסקה מול מגה והיא איננה מבטלת את היותו של החוב חוב אבוד. באשר לשאלה האם אין כאן כפל פיצוי לתנובה (גם פיצוי מחברת הביטוח וגם החזר מע"מ עסקאות משלטונות מע"מ) קבע בית המשפט שאין כאן כפל פיצוי מאחר וכל התקבולים הנובעים מהחוב של מגה שייכים לחברת הביטוח, לרבות מע"מ העסקאות קרי, מי שיקבל את מע"מ העסקאות הוא חברת הביטוח ולא תנובה (ע"מ 39314-06-19 תנובה, כבוד השופט ברנשטין, פברואר 2022).