בעקבות פסק דינו של כבוד השופט בורנשטיין בע"מ 22467-09-17 אמדוקס
תקנה 15א לתקנות מע"מ קובעת כי מעסיק איננו זכאי לנכות תשומות בגין ארוחות ודיור (וכל טובות הנאה כיוצא בזה) שהוא מעניק לעובדיו. קרי, מעסיק המסבסד טובות הנאה לעובדיו איננו זכאי לקזז את התשומות הכלולות בהן (אלא אם המעסיק מחייב את עובדיו בשווי).
במקרה הנדון עסקינן בשאלה מהן התשומות שאינן ניתנות לניכוי – האם רק תשומות ישירות כעמדת המערערת או גם תשומות עקיפות כעמדת מנהל מע"מ? בית המשפט צידד בעמדת המערערת וקבע – רק תשומות ישירות.
חברת אמדוקס הקצתה שטחים במשרדים שלה לשימוש כחדר אוכל לעובדים. אמדוקס הכשירה את חדר האוכל והתקינה מטבח ורכשה כלי בישול וריהוט מתאים. את המזון לעובדים סיפקה חברת קייטרינג חיצונית. בהתאם לאמור בתקנה 15א אמדוקס לא ניכתה את התשומות שספק הקייטרינג חייב אותה וכן לא ניכתה את התשומות שהוציאה על כלי המטבח והריהוט. אך זה לא סיפק את מנהל מע"מ אשר דרש שאמדוקס תייחס חלק יחסי מדמי השכירות של חדר האוכל ולא תכיר בתשומות של החלק היחסי. לטענת מנהל מע"מ כשם שמחירה של ארוחה במסעדה מגלם גם דמי שכירות כך יש להעמיס על המונח "ארוחה" שבתקנה 15א את דמי השכירות שאמדוקס שילמה בגין חדר האוכל. לטעמי, בפרשנות תכליתית יש הרבה מן הצדק בטענה זו של מנהל מע"מ מאחר והרציונל של תקנה 15א לוכד ברשתו לא רק הוצאות ישירות אלא גם הוצאות עקיפות. אלא שלא כך סבר בית המשפט. כבוד השופט בורנשטיין דחה את טענת מנהל מע"מ בנימוק שאין אנו עוסקים במחירה של ארוחה אלא בהגדרת המונח "ארוחה" שבתקנה 15א והואיל והתקנה איננה מגדירה מונח זה מוטלת עלינו החובה להגדירו. לדידו של בית המשפט, יש לפרש מונח זה באופן פשוט ויעיל כדי להציב גבולות ברורים שיבטיחו וודאות וימנעו מחלוקות. לשם כך, לדידו של בית המשפט, נכון לקבוע כי רק הוצאות ישירות יבואו בגדרה של "ארוחה" ולא הוצאות עקיפות. לתמיכה בעמדתו מביא בית המשפט כדוגמא מעסיקים שאינם מספקים מזון לעובדיהם אלא מקצים להם פינות ישיבה לאכילה: גם מנהל מע"מ, לדידו של בית המשפט, איננו מעלה בדעתו שלא להתיר למעסיקים אלה ניכוי חלק יחסי מתשומות שכר הדירה, ואם כן, מה ההבדל בין מקרה זה לבין המקרה הנוכחי? כלומר, טענתו של בית המשפט, אם נבצע ייחוס של הוצאות עקיפות אין לדבר סוף ונגיע לאבסורדים.
הערה – בדומה לתקנה 15א לתקנות מע"מ שאיננה מתירה בניכוי תשומות בשל ארוחות לעובדים כך גם סעיף 32(11) לפקודת מס הכנסה אינו מתיר בניכוי טובות הנאה שנותן מעסיק לעובדיו וקובע כי במקרה שלא ניתן לייחס את ההוצאות לעובדים מסוימים הן יהוו הוצאות עודפות. וכמו תקנה 15א שאיננה מגדירה מהי "ארוחה" גם סעיף 32(11) איננו מגדיר מהי טובת הנאה. השאלה היא, אם כן, האם אפשר לגזור גזירה שווה ממע"מ גם למס הכנסה? השאלה איננה תיאורטית אלא פרקטית ורבים מתחבטים בשאלה האם לעניין סעיף 32(11) ניתן שלא להוסיף להוצאות העודפות גם הוצאות שכירות (או הוצאות פחת במקרה שהמבנה בבעלות המעסיק) והוצאות אחרות דוגמת ארנונה, מים, חשמל וכד'? קשה להשיב על שאלה זו אך ללא ספק בית המשפט בפרשת אמדוקס נתן רוח גבית משמעותית למתן תשובה חיובית. בית המשפט בפרשת אמדוקס ביכר שיקולים של פשטות ויעילות המעניקים וודאות ויציבות על פני פרשנות תכליתית ואם נחיל את אותם שיקולים גם לגבי סעיף 32(11) לפקודה אנו עשויים להגיע להכרעה דומה.
