(ע"מ 41641-01-14, כבוד השופט הרי קירש, נובמבר 2015).
בית המשפט פסק – לא, בלתי אפשרי. הפסד איננו נכס עביר בהורשה.
למורישה היה עסק של קונדיטוריה שצבר הפסדים עסקיים. לאחר מותה הילדים קיבלו בירושה את העסק שכלל גם נכס מקרקעין שבה התקיימה הפעילות העסקית. היורשים מכרו את הנכס ונוצר להם רווח הון. השאלה שנדונה בפסק הדין – האם ניתן לקזז את רווח ההון (במקרה זה – שבח מקרקעין) כנגד ההפסדים של המנוחה? בית המשפט הכריע בשלילה ופסק שההפסד הוא נכס אישי שאינו ניתן להעברה גם לא בירושה. זאת, למרות העיוות שנוצר: הילדים קיבלו מהאמא את הנכס עם רווח הון ללא יכולת קיזוז הפסד של האימא שנפטרה. על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט העליון שנמחק בהמלצת בית המשפט.
פסד דן דומה ניתן בפרשת צבי דינשטיין אשר הכריע סופית בסוגיה. להבדיל מהמקרה הקודם, פה לא דובר בהורשת הפסד מעסק אלא בהורשת הפסד הון והשאלה הייתה האם ניתן לקזז את שבח המקרקעין שנוצר ממכירת הנכס שהתקבל בירושה כנגד הפסד ההון של המנוח? גם נקבע שלא ניתן להוריש הפסדים (ע"מ 12853-10-17, כבוד השופט מגן אלטוביה, ינואר 2020). על פסק הדין ערעור לבית המשפט העליון אשר נדחה. בעקבות דחיית הערעור נוצרה הלכה שאיננה מאפשרת תיקון העיוות אלא בדרך של חקיקה (ע"א 1579/20, כבוד השופט ג'ורג' קרא, אוגוסט 2021).
