ע"מ ברניב 54694-02-16, כבוד השופטת סרוסי, נובמבר 2017
נקבע – תלוי, יש לבדוק כל מקרה לגופו בהתאם לאופי הפיצוי. במקרה הנוכחי מדובר בהכנסת עבודה החייבת במס מלא.
פסק הדין – מנכ"לית חברת נטוויז'ן לשעבר תבעה את החברה על סך 12 מיליון ₪ בטענה שבחוזה ההעסקה שלה נקבע כי היא תהיה זכאית למענק בגובה של 2% משווי החברה במקרה של מיזוג החברה ומשהושלם המיזוג עם חברת ברק, לטענתה, החברה איננה ממלאת אחר התחייבותה. הצדדים הגיעו לפשרה לפיה היא תקבל 8 מיליון ₪ פיצוי בתמורה לוויתור על התביעה.
השאלה שהתעוררה – האם הפיצוי חייב במס מלא כהכנסת עבודה (50%) או במס מוגבל כרווח הון (25%)? לטענת המנכ"לית מדובר בפיצוי בגין וויתור על זכות תביעה ובפסיקה כבר נקבע כי פיצוי בגין וויתור על זכות תביעה מהווה רווח הון. בית המשפט דחה טענה זו תוך שהוא קובע שלא כל וויתור על זכות תביעה מהווה רווח הון אלא יש לבחון כל מקרה לגופו. הבחינה תהיה על פי העיקרון שנקבע בפרשת גורדון (ע"א 161/67) ולפיו "דין הפיצוי כדין הפרצה" קרי, יש לבחון את התביעה המקורית שבגינה ניתן הפיצוי ובהתאם לכך לקבוע את סיווגו. במקרה שלנו התביעה הייתה לקבלת מענק מכוח הסכם עבודה שנחתם במסגרת יחסי עובד מעביד, ולכן יש לסווג את הפיצוי כהכנסת עבודה. לו המנכ"לית הייתה מקבלת את המענק המובטח לה בהיותה עובדת הרי שהמענק היה הכנסת עבודה ומכאן, שגם הפיצוי שקיבלה בגין הוויתור על כתב התביעה מהווה הכנסת עבודה. בית המשפט הזכיר את החזקה שנקבעה בפרשת חיים ניסים (ע"א 2640/11 – פרשת המענק לעובדי בז"ן) ולפיה כל הכנסה המתקבלת במסגרת יחסי עובד מעביד מהווה הכנסת עבודה. בהלכה זו נקבע כי אמנם החזקה איננה חלוטה אך הנטל להוכיח שהחזקה נסתרת הוא נטל כבד שרק במקרים חריגים ניתן להרימו, והמקרה הנוכחי איננו נמנה על אותם מקרים חריגים.